"החלטה לעזוב": עזבו אתכם מסימבוליזם

התנאים המקדימים לסרט הזה הציגו שהולך להיות כאן איזה שהוא שיחוק. רק מהמבט על כרזתו אפשר לראות את הסמלים המרכזיים, בהם הסרט עומד להתעסק ואל תוכם הוא עומד לצלול. מעבר לכך שהוא מבוים על ידי אחד הבמאים המרתקים, אשר עובדים בסצנה ולא מגיעים מהוליווד הקלאסית ומבית היוצר שלו יצא "שבעה צעדים" המקורי; העלילה של סרטו היא פשוט פאזל, אשר הורכב ואז פוזר בחזרה ואז...שוב הורכב על ידי מיטב המוחות. אחת הבעיות המרכזיות שלו, נעוצה בכך שבאיזה שהוא שלב נשמט אחד מהאלמנטים מתחת לרגליהם של הצופים וקשה לאתר את החיבור, אשר אבד באמצע הדרך או יותר נכון, לקראת השליש האחרון.


אנחנו עקומים או המצלמה? | באדיבות בתי קולנוע לב

ניאו נואר קלאסי, אשר מבוים ביד אמן על ידי אחד מהבמאים הקפדנים ביותר שהגיעו מפס הייצור הדרום קוריאני. כל סצנה היא מעשה קסם, כל מעבר פשוט הוא בבחינת אשפות עריכה ובימוי. הכל במקום, החיתוכים כמעט לא מורגשים והמעברים, גם למי שלא מבין כל כך את שפת הקולנוע, פשוט מכשפים. פארק לקח את הגיבור הראשי שלו והציב אותו בין אוזניה, למיקרופון ובין התגשמות וויזואלית, אשר אי אפשר לטעות בה. כל שוט וכל סצנה הם מעשי ידי אמן אמיתי ומעבר לכך, יש לסרט עומקים, אשר מגיעים לקרקעיות העמוקות של עומקי המצולות וגם לפסגות ההרים הגבוהים ביותר - ועל אלו אפשר לחפור ולדבר עוד שעות.

לא מדובר בסרט שאתם תכבדו את נוכחותכם בו פעם אחת בלבד. זה סרט שצריך לצפות בו פעם נוספת, בשביל שלא מעט פרטים ישקעו. אם לא שקעו או שאתם מפספסים, אל תרגישו רע עם עצמכם, כי האופציה השנייה, שתחליף צפיות נוספות תהיה חיפוש אחרי פרשנויות בנוגע למשמעויות של הסרט גם הרבה אחרי שהוא נגמר וגם אז...לא בטוח שכל האסימונים יפלו למקומות הנכונים. פארק ייקח אתכם מהגבהים של ההרים אל תוך העומקים של הים ובין לבין, אתם גם תפגשו גיבורים ראשיים, אשר מיוצגים על ידי אותם סמלים אייקוניים. בנקודה הזו, אפשר לחלק את הקהלים לשניים: אל שיעשו חיים מישיבה עם אפליקציית Notes או עם פתק אמיתי ופשוט יתעדו ויספרו כל רגע משמעותי בסרט, תוך כדי הצפייה בו וינסו להבין מה משמעותו עבור המשורר ובייחוד עבור הצופים. החלק השני בקהל סתם יפתח וואטסאפ ויאבד עניין בשלב מסוים.


אני לא נוהג לחלק מברשות שיניים ככה סתם | באדיבות בתי קולנוע לב

צמד בלשים פותח את הסרט עם היכרות קצרה, שכמעט לא ניתן להבין או להשליך ממנה בנוגע לזהות הגיבורים הראשיים או בנוגע להימצאותם של גיבורים בכלל. השניים יוצאים למקרה חקירה בתחתיתו של הר, אליו צנח אל מותו מטפס הרים ותיק ומיומן. לאחר מספר שעות של בישול איטי, מגיעה אל הצמד אשתו הסינית של המטפס, אשר לא מסגירה ולו בדל של רגש בנוגע למות בעלה. ככל שהחקירה מתפתחת ומתעבה מוצא את עצמו הבלש הראשי נשאב עוד ועוד אל תוך קסם עיניה של האלמנה הצעירה ומגלה לא מעט פרטים, אשר שופכים אור על הפרשה ועם זאת, גם שופכים אור על אופיו והתנהגותו של הבלש.

עד תום שליש הראשון של הסרט מטואטאות כמעט כל הדמויות בעלות תפקידי המשנה והצמד הראשי, הכולל את הבלש והאלמנה, נותר להוביל את הסרט בידיים בוטחות וסימבוליזם, אשר נוטף מהן. אף אחת מהדמויות לא מצליחה להתפתח באופן מעניין ובשלב מסוים הסרט רושם עוד ועוד קיבעון והישענות כמעט חסרת תקדים על יופיו הוויזואלי והסמלי וזה, צופיי וצופותיי, אף פעם לא יכול להיות משהו טוב. הקוהרנטיות של הסרט מתחילה להתאייד אל האוויר הקריר ופארק ממשיך להסתמך על הכישרון הנפלא של שחקניו ועל הפנומנליות של הצילום, העריכה והבימוי והתחושה היא כאילו העלילה מפרידה את עצמה בניתוח, עם הרדמה מלאה, מהאלמנטים ההיקפיים כמו המטאפורות, היופי והעושר הוויזואלי שלו.


ידעתי שאכבוש את ליבך עם המטריה | באדיבות בתי קולנוע לב

הבלש המתייסר עושה את עבודתו הנוארית הקלאסית, כאשר משלימה אותו, באופן כמעט מושלם ההיא עם האדום, שכבר לא תמיד לובשת אדום: הפאם פאטאל, אשר מגולמת באופן נפלא בתפקידה. חקירות ומפגשי אוכל ותהיה זה על קנקנה של זו, המהולות בארוחות סושי פשוטות עד גרנדיוזיות, מוסיפות לעושר הוויזואלי ועדיין, משהו מרגיש חסר, כאשר חקירה ראשונה מתחילה לעבור לזו הבאה בתור וכאילו התסריט נתקע, חרק וביקש עזרה ממחלקות אחרות, בשביל להעביר את היצירה הזו עד לסופה ובאמת צריך לומר את כל הדברים הללו בזהירות מרובה, כיוון שמדובר ביוצר מרתק, אשר ניכר כי עבודתו ואומנותו חשובות לו, על פי הדרך שבה הוא מתייחס, ברצינות תהומית כמעט, לכל אלמנט בסרט - קטן כגדול.

היצירה, לכשעצמה, מרתקת ולא מרפה מהצופים שלה, אבל ניכר כאילו הכל נעשה מעל פני השטח, כאשר הבמאי מתקשה לייצר קשר אמיתי וחזק בין סרטו לבין הצופים שלו, כאשר הוא יוצר ריחוק, אשר עוטף את אותה יצירת מחושבת בערימת סמלים ומטאפורות, שלעיתים כבר הופכות מתישות למדי ומצליחות לייצר בלבול בקרב קהל הצופים. המזל שלו, בטווח הארוך, הוא שהסרט הזה, של הבמאי הזה לא יכול להישפט באותם הכלים הבנאליים, משל היה סרט רגיל מהשורה, כי אם כמו אחד כזה אשר נוצר ביד אומן, שכבר הצליח להשריש את שורשיו עמוק בתוך הקולנוע המודרני ומעניק, בהזדמנות חגיגית זו, גרסה משלו למילה נואר.


רגע דרמטי ומותח בחסות... | באדיבות בתי קולנוע לב

בקיצור ולעניין:
סרט מרתק ומתסכל בו זמנית. כזה שרוצה לגרום לצופים בו להתאהב בו עד כלות ועם זאת מייצר מרחק לא קטן בין התוכן שלו ובין הדרך, המתיימרת מאוד, במסגרתה הוא מגיש את עצמו לצופים.

ביים וסיים:
פארק צ'אן ווק הוא גאון קולנועי. בוודאות ילמדו לא מעט שיעורי קולנוע ועריכת סרטים בעזרת רגעים נבחרים מהסרט הזה ולא יצטרכו להרחיב אפילו לאחרים. עבודות מצלמה, סאונד, עריכה ופשוט בימוי מהפנט. כמה חבל שלעיתים רבות זה עדיין מרגיש מרוחק מדי, בעבור לא מעט צופים.

לוהקו ושיחקו:
הגיע הזמן לשבור שיניים ומקלדות: פארק הא-איל וטאנג ווי מוליכים ומובילים את הסרט הזה בידיים בוטחות ובכישרון משחק פנומנלי. השאר עושים את העבודה וחבל לבזבז עוד כאבי פרקים או כל איבר אחר שיכאב מלכתוב את שמותיהם - עמם הסליחה.


נחשו מה מאחורי הקערה, חיוך או חיוך הפוך | באדיבות בתי קולנוע לב

כמה זמן זה?
שעתיים ורבע בנטו, פחות או יותר. ארוך מדי, ממש ארוך מדי. חצי שעה פחות וכולם רצים ומרוצים.