"זעם": השור הזועם

קולנוע
חמישייה אמריקאית בתוך טנק יוצאת לטיולים ברחבי גרמניה מבלי לפתוח חלון ולבקש עזרה והכוונה כיצד לחזור הביתה. לאבא קוראים בראד ואימא אנג'י לא פה בשביל ללטף את הילדים לפני השינה. עוד סרט מלחמה נהדר.

"זעם": השור הזועם
"זעם": השור הזועם

איך אפשר להתעלם מהסימן הפאלי המובהק, המצוי באחת מהתמונות הראשיות שנגזרו מהסרט? חמישה חבר'ה יושבים על טנק, ששמו "זעם" והקנה מונף לו זקוף אל על. יש בתמונה הזאת סיכום ממצה מאוד של הסרט הנהדר הזה של דיוויד אייר (בימוי) ובראד פיט (הפקה ותפקיד ראשי), סיכום המאצ'ואיזם הזועם של חמישה לוחמים למודי קרבות וספוגי דם.

החלוקה בביקורות שעל הסרט הזה בלבלה אותי לפני ואחרי הצפייה בו ואני עדיין לא באמת מגובש בצורה סופית לגבי הרשימה האישית אליה ייכנס הסרט הזה. מה שכן בטוח, הוא שנהניתי לצפות בו, נהניתי מתצוגות המשחק ויכול להיות שגם לפני עשור, שניים ומעלה הייתי גם נותן לסרט הזה חותמת איכות המגובה גם במקוריות עומקית, אבל המציאות רצתה אחרת ומאז מלחמת העולם השנייה נעשו עשרות, אם לא מאות סרטים בנושא ומסביב לו, כאשר כמעט כל זווית אפשרית מובאת לחובב הקולנוע בעל הרצון. כמו כן, גם נושא המלחמה ומהות החייל קיבלו לא פעם חשיפה וחדירה מכל מדינה ומכל מלחמה אפשרית בערך.



התקופה הנוכחית והימים האחרונים של בערה בגבול הצפון, כמו גם הקיץ האחרון, שייזכר בעיקר בגלל "צוק איתן" הארור, מחברים גם אותנו מחדש וברלוונטיות יתרה לשוטטות קרקעית בשטח אויב ולוחמה עקובה מדם, חסרת רחמים ולא מצונזרת. החיבור הרלוונטי של החודשים האחרונים, במציאות הישראלית, אל הסרט הזה ואל מציאות מלחמתית ישראלית כוללת, עוזר לצופים משטחי הארץ לראות, שגם לאחר יותר משבעים שנה, הטנקים והלחימה בשטח פתוח עדיין רלוונטיים ועדיין גובים את המחיר הכבד והכואב ביותר מהצד הלוחם, השוהה בעורף האויב.

הסיפור הוא הפשוט ביותר והממוחזר ביותר, מבחינה מלחמתית כמובן, שאפשר לצפות לו. הבחור העדין והצעיר נכנס אל תוך הטנק עמוס הטסטוסטרון והגבריות המופרזת ביותר שאפשר לתאר והוא מצופה להחליף את כל מה שהכיר עד כה באישיותו השברירית בקשיחות, עוז וחוסר רחמים ואנושיות, על מנת ליישר קו עם אחיו הלוחמים העשויים ללא חת.



את חיית הברזל העתיקה (יחסית להיום, כמובן. או שבעצם, לא בטוח...) מוביל המפקד החתיך והמצולק בדמותו של פיט המפיק/שחקן וכמובן שהוא הדמות הגברית האוליטימטיבית. בשליטה ברוב הזמן ומשאיר את הרגשות בצד (שאף אחד לא רואה) ואת הזעם כלוא בתוך פגזי הטנק, הוא מחוייב לאנשיו ועושה את כל מה שביכולתו לעשות על מנת לשמור עליהם בחיים ולעשות מהם לוחמים אמיצים, כאשר המשימה האחרונה שהוא מקבל היא הנער, נורמן, אשר מגולם בצורה נהדרת על ידי לוגן לרמן העדין והשברירי.

הנער צריך לעבור עיצוב זריז למדי, בהתחשב בזמן שהוקצב לו בסרט, על מנת להיות מכונת מלחמה זועמת, זורמת ויעילה וכל אחיו לביתו החדש, יעזרו לו לעבור את הטרנספורמציה בצורה היעילה ביותר, גם אם זה אומר שיש צורך לעשות את זה בצורה קשה, אלימה ולא כל כך הוגנת. כל הטייפקאסטים מופיעים פה ועובדים כמו שצריך: הבחור ירא השמיים והדתי, שמנסה להציל כל נשמה תועה, שמוכנה להינצל שנייה ורבע לפני שהיא עולה השמיימה, אותו מגלם שיה לה באף הנהדר, שמאז שהציג את שפמו לראווה בסרט, הצליח כבר להגדילו ולהרחיבו לכדי זקן עבות (לראייה בקליפ של Sia עם מאדי זיגלר - Elastic Heart) מרשים, לה-בוף נהדר ומרשים, שהוא סוף סוף יוצא מתדמית הנער המרגיז של הרובוטריקים ואני, אישית, מקווה ומצפה לראות את היכולות הקולנועיות של האדם המופרע הזה, שמוכיח שטירוף הולך יד ביד עם כישרון אומנותי (כן, גם בתור רקדן בטייץ מלוכלך בקליפ).



הרד נק המטונף עם המבט המזוגג, המפגר והדי מרושע בעיניים, מציג את ג'ון ברנת'ל בתפקיד פשוט גדול וסופר אמין, המקסיקני התורן והלא ייחודי במיוחד (מייקל פניה) וכמובן שמעל כולם, הקצין, המפקד, ראש הצוות והאבאמא של כל החבורה הלא עליזה במיוחד, שיוצאת להילחם בנאצים, לקטול אותם ולקלל אותם לאורך כל הדרך. בראד פיט חוזר ללחום בנאצים, בנימה הרבה יותר רצינית מאותה נימה חצי סרקסיטית אצל טרנטינו ובסרט סופר ריאליסטי וסופר גראפי, אפילו גראפי מדי עם גופות מרוטשות, איברים מתעופפים והשיא של השיאים, שקשה לומר עליו ריאליסטי, למכונאי לשעבר של חיל האוויר, היה הכדורים הנותבים, או כמו שקראתי להם כל הסרט: "חילופי יריות בין אבירי הג'דיי לאלו של הכוח האפל". מי, שכמוני, שנזכר בסרטיו האלמותיים של ג'ורג' לוקאס, שירים את ידו ויצטרף אליי, סטאר וורס, הגרסה של מלחמת העולם השנייה, מינוס חרבות האור.

קשה לומר דברים לא כל כך טובים על הסרט, כי הוא טוב, הוא עשוי מצוין, משוחק נהדר ואפילו יש בו סצנה אחת של אי שפיות מלחמתית בתוך החדר הכי שפוי והכי פחות קשור לשדה קרב בוער ומדמם. ארוחה שהייתה גורמת לשולחנו של הכובען המטורף להיראות כמו אחר צהריים של יום שבת בקפה "ארומה". בהחלט קטע חשוב בסרט, אבל לא מנפץ את הקו הקרבי, שהולך מעיר כבושה אחת לאחרת ומקלל את אימ-אימם של הנאצים הארורים לכל אורך הדרך.



מלחמה היא רעה ונוטה לייצר תכונות רעות או קהות אצל אנשים ולכן העדינות והשבריריות של נורמן הצעיר עומדים בפני מבחנים רבים, שמעמידים אותו חברי הצוות הקשוחים ביותר, על מנת לבחון את ליבו ולקררו, נוכח חוסר הברירה של המלחמה התובענית והטירוף שנוצר לו מסביב. ועם כל הדברים הטובים שיש לומר על הסרט המצוין הזה, בסך הכל הוא עוד אחד מסדרת סרטים בנושאים דומים, נראה כמו עוד מאות שראינו לפניו ולא מעמיד סטנדרט שונה וגבוה מעבר למצופה בתחום וסוגת המלחמה בכלל ומלחמת העולם השנייה בפרט.

עם כל המשחק הנהדר, סצנות הקרב המשובחות, הגראפיות והמדממות, הבימוי המופתי, עדיין אנחנו עם דמויות מוכרות שמתפתחות באופן הכי צפוי ומוכר שיש לקולנוע להציע וגם אם בראד פיט, המגה סטאר, מגה שחקן ומגה בעל של אנג'לינה אחראי על התפקיד הראשי וההפקה עדיין קשה לציין את הסרט הזה כיצירה יוצאת דופן ופורצת גבולות מוכרים. עם כל האמור דלעיל ולמרות הכל, הוא עדיין נכנס למקום טוב ברשימת סרטי המלחמה, פשוט הגיע מאוחר מדי בשביל להשאיר חותם אמיתי ולהוות אבן דרך במסורת סרטי המלחמה הנחשבים.
סיכום המבקר
10/
5.5
תגובות
כתוב תגובה ותהיה הראשון להגיב על "זעם": השור הזועם
סרטים בקולנוע