"נראתה לאחרונה בחיים": מותח בצליעה רבה

נדמה שמעבר לגל סרטי הקיץ, אשר מגיעים אלינו, לטובה, שוטף את המדינה גם גל משני של סרטים בינוניים, בעלי כוכבים, אשר עבר זמנם. ליאם ניסן מבקר על המסכים שלנו באופן תכוף, ללא סיבה מיוחדת. ברוס וויליס מגלח את הראש הקירח שלו בסיבוב הופעות אחרון ומאוד מאולץ ועכשיו גם הגיע זמנו של ג'רארד באטלר לקחת חתיכה מהעוגה המקומית שלנו. הפוסטר דומה לעשרות אחרים וזניחים, השם מנסה קצת לצאת מהשבלונות ואפילו תואם באופן מדויק לשמו האמריקאי של הסרט ובסופו של דבר זה מסתכם בפרוטוגוניסט, שהולך להציל אישה כלשהי וכמובן שהוא נושא בידיו אקדח.

שום דבר לא מכין את הצופה לתסריט הכל כך מרושל, של הסרט שבו הוא עומד לצפות. שום דבר, חוץ מצפייה בעוד מאות או אלפי סרטים בעלי נוסחה זהה. גם באטלר נכנס לשבלונה המוכרת כל כך של שחקנים שפעם היו שם דבר הוליוודי וכיום, כל מה שנותר מהם הוא רק השם...ושום דבר מעבר לו. התסריט מלא חורים, השחקנים בינוניים למדי, העלילה שחוקה עד כאב ובסופה עוד מתבהרת כסתמית הרבה יותר ממה שניסו למכור לנו וכמובן שאין סיכוי שיתבצע חיבור מינימלי בין הצופה לבין הדמות הראשית, שלא לדבר על דמויות משניות ומיותרות למדי, אשר מופיעות ברקע. שטחי עד כאב ומעבר לזה, אין הרבה על מה לספר כאן.


יש למישהו מגבון לח? | באדיבות סרטי רד קייפ

וויל ספאן ואשתו, ליסה, נמצאים במשבר זוגיות חזק ועם תחילתה של הנסיעה, אנחנו מתבשרים שהייתה בגידה מצידה של ליסה וכעת היא רוצה להגיע לבית הוריה, על מנת להרהר על משמעות החיים והזוגיות. הם מחליפים עוד כמה מילים וסמול טוק חסר משמעות (שעוד יגיע בהמשך בתור פלאשבק עלוב למדי) ונעצרים בתחנת הדלק. וויל יוצא כועס לתדלק וליסה הולכת לעשות פיפי ולהתמלא מחדש, בתחנת הדלק, עם בקבוק מים צונן ומרענן. אחרי שהיא יוצאת מתחנת הדלק מישהו קורא לה להגיע, היא עוצרת לראות מי זה ומה הוא רוצה, משאית עוברת ושניהם לא שם. וויל, אשר נמצא בגבו לכל האירוע ולא מודע למה שהתרחש, מתחיל לחפש את אשתו בתחנת הדלק ובסביבה.

אחרי רבע שעה של חיפוש, קדחתני ולחוץ, הוא מרים טלפון לתחנת המשטרה ומיד מקבל את הבלש הראשי שם, שמתייחס לפנייה בכובד ראש, יחסית להיעלמות הקצרצרה והשניים קובעים לדבר בקרוב. משם ועד המשך החיפושים האירוע מתגלגל ונפרש לו על פני כמה שעות של מתח וגילוי מיומנויות יוצאות דופן של וויל, בתור איש נדל"ן. בתחילת הסרט מקבלים הצופים הצצה למה שעומד להתרחש בין שתי דמויות מרכזיות ויש באמירה של אחת מהן רמז על גורלה של ליסה. אחרי הסצנה הקצרצרה הזו חוזרים רוורס שמונה שעות לבוקר ולפלאשבקים מזמנים יפים יותר בין וויל לליסה ומשם מתגלגלת לה התעלומה עד לפתרונה הלא מעניין בעליל.


בוא, בוא, כותב לך דו"ח על איבוד האישה | באדיבות סרטי רד קייפ

התבנית לסרטים הללו היא ברורה וצפויה מראש. המתח מצליח להחזיק בשלבים שהוא עולה והתעלומה גם מסקרנת, אבל ההתרה כאן היא בבחינת יציאה ידי חובה של העוסקים במלאכת התסריטאות והבימוי. הכל מתמוסס לו עם שלבי הסיום ומרגיש בנאלי, ככל סרטי המתח-אקשן הזולים, בהם משתתפים כוכבים, מסדר הגודל של באטלר ודומיו. קשה לעיתים להתמודד, בתור צופה, עם ביקורת גבוהה בנוגע לסרטים, אשר מבקשים ממך את הכיבוי של המוח, בעת התחלת הצפייה בהם והסרט הזה כמעט משיג את מבוקשו, אבל הוא מופרך מדי, מכדי שאפשר יהיה לקחת אותו ברצינות ולכן הוא נותר בינוני-מינוס ובאמת שלא יותר מזה.

באטלר ממשיך לנוע ולנוד בין תפקידים סבירים ובין סרטים בינוניים יותר ופחות, אבל בכאלו טובים הוא כבר לא משתתף וזו עובדה די מוגמרת בשטח. הוא הפך את עצמו לאייקון סרטי DVD או סטרימינג (שהוא בסך הכל ה-DVD המהיר יותר, של הדור החדש) ולא מצליח לברוח מהנישה. בוודאי לא עם השתתפות בסרטים נחמדים ומטה, שכמו זה. יולי אוגוסט עוד יעניקו לצופים בקולנוע חוויות זכורות יותר מאשר זו ואם ממש תתעקשו לקפוץ על איזה אקשן עם נטרול לאחת האונות במוח, אז עדיף כבר להזמין את עצמכם אל המארח באטלר, מאשר ליפול אצל הסבא הסנילי הקירח מהאולם ליד.


קבעתי איתו בסופר פארם, שעתיים מחכה לו כבר | באדיבות סרטי רד קייפ

משפט על הסרט:
עוד תוצר לוואי בינוני שלוקח את עצמו כמעט ברצינות. לא חוויה קולנועית ולא חוויית צפייה מתגמלת או מספקת וכזו שבהחלט אתם יכולים להמשיך בלעדיה את חייכם, גם אם תוותרו עליה.


משפט על הבמאית:
בריאן גודמן, אשר ביים את "מה שלא הורג אותך" ו"פרפר שחור" שלא הצליחו להתעלות יותר מדי, מביים בפעם השלישית בחייו סרט נוסף, שיילך לאיבוד בים הסרטים של הקיץ ובכלל. לא מותיר חותם בשום פרמטר, בתור במאי ונחכה לראות אם הוא יכול לאתגר אותנו ואת עצמו קצת יותר, בפרויקט הבא.

משפט על השחקנים:
באטלר כבר עלה על הפודיום (או נכון יותר; על הגריל). הגיע הזמן לרדת ולחפש אתגר נורמלי או, כמו במקרה הזה, עוד מעטפה עם צ'ק, בשביל לשלם על סגנון החיים. את ג'יימי אלכסנדר נוכל לראות בקרוב (שוב) בתור ליידי סיף, ב"ת'ור: אהבה ורעם" וראסל הורנסבי, שהיה מעורב בכמה פרויקטים מעניינים, בתפקיד סביר ותו לא.


משפט על אורך הסרט:
שעה וחצי בול. ובאמת שכל דקה מעבר הייתה מיותרת.