כמעט מפורסמים

1973. ארבע שנים לאחר שעזבה אחותו את הבית והשאירה לו אוסף תקליטים סודי, ויליאם מילר הוא מבקר מוסיקה צעיר ודעתני בכמה עיתונים קטנים. הוא כנראה מספיק מוכשר כדי לצוד את עיניהם של עורכי ה´רולינג סטון´ שמציעים לנער הצעיר ללוות את סיבוב ההופעות של להקה מתחילה, שאולי עושה את דרכה לצמרת. לאחר שהוא משכנע את אימו, ששנים אסרה על השמעת סיימון וגרפונקל בבית, מצטרף ויליאם ללהקה ודרך המהמרות של עולם הרוק של שנות השבעים לומד דבר או שניים על החיים ועל עצמו... זהו בעצם הסיפור האמיתי של קמרון קרו, שרק לאחר שלושה סרטים פונה לטפל בביוגרפיה של עצמו. כמו בסרטיו הקודמים גם כאן מתגלה במאי מוכשר ביותר, המסוגל להדריך היטב את שחקניו, למשל הופעתה שובת הלב של קייט הדסון הצעירה, בתפקיד הגרופית האולטימטיבית. קמרון קרואו, שזכה בפרס האוסקר לתסריט, הודה בנאומו בין השאר ל"מאסטר" בילי וילדר, מוכיח כי למד דבר או שניים מהיהודי המוכשר והשנון ההוא - בוודאי בשזירת תסריט מבריקה, או ביכולת לחבר בין הקומי לדרמטי. אך יש לו גם טון משל עצמו, וכמו ב"ג´רי מגוויר" גם כאן מורגש אותו מבט אנושי ואוהב - לדמויות ובוודאי גם למוסיקה של התקופה, שמלווה את הסרט לכל אורכו ומעניקה לצפייה בו מימד נוסף של הנאה.