| | 
אז הזיכרון לא משהו והאמת שכבר ההבדלים מיטשטשים בין שתי סדרות הסרטים, כי בתכלס....הסגנון דומה ושניהם סרטי אימה אשר מזכירים אלו את אלו ברוחם (איך השחלתי את זה, אה :-) ?).
מדובר בסרט החמישי בפרנצ'ייז, שבונה על זה שאתם זוכרים מה היה בשני הסרטים הראשונים ובעצם ממשיך את הקו העלילתי שלהם, עם הצוות המקורי, לאחר שהיו שני סרטי צד לעסק הזה שנקרא: סרטי הרוע שבפנים.
דלטון, הבן, עובר לקולג' ואביו, שהתגרש מאמו, מסיע אותו בתקווה לתקן במעט את היחסים שהתקלקלו בינם לאורך הדרך. כצפוי היחסים מעכירים עוד קצת והשניים נפרדים בפיצוץ גדול. זהו הסרט הראשון שפטריק ווילסון, שהוא גם הכוכב הראשי של הסדרה הזו והשנייה, מביים אי פעם.
יש כאן אלמנט של הזנחה הורית של אב מול בנו וכמובן אפשר לעמוד על אופיו של טיי סימפקינס הצעיר (אשר הוא השחקן המקורי שגילם את הילד בצמד הסרטים הראשונים), המגלם את דלטון, מגיע לקולג' ועוזב לראשונה את בית הוריו, כאשר הוא נאלץ להתעמת מול זיכרונות טראומתיים מעברו.
הכל טוב, יפה, שריר וקיים...אבל כבר ראינו את הכל בעוד ערימות של סרטי אימה אחרים. טובים יותר וטובים פחות. הקו המנחה לעוס עד דק, התוספת של כל מה שמתרחש בקולג' היא מאולצת ונעדרת בשר וישנם מספר רגעי הבהלה טובים, אבל מעבר לכך ולעובדה שווילסון גורם לנו לחוש תחושה קצת טובה עם סיום הסרט, אין יותר מדי עם מה לעבוד.
עוד אחד. חמישי במספר וזה שבהחלט אמור לומר לצוות לסגור את הסיפור כאן, לפני שזה הופך להיות "הרוע עצבני X" או משהו כזה.
5.5 והסרט הכי פחות טוב בסדרת הסרטים, שעדיין אינו כישלון חרוץ - הוא פשוט עוד ממה שראינו עד עכשיו בערימות... |  2 Monate vor  0 Menschen mag |
|
|
קל לתאר את הקווים הכלליים של הסרט, אבל אם אתם רוצים להיכנס לעומק עומקו, אתם עומדים בפני חוויה פסיכדלית, לא פחות, במה שנראה כמו יחסים מורכבים עד מאוד בין אדם מבוגר לבין אמו היהודייה, שהפכה אותו להיות מעין סוג של עורלה כרותה שהפכה לאישיות ולאדם, הלכה למעשה.
בו הוא אדם מבוגר, פחדן וחרדתי, שצריך להגיע לביקור אצל אמו וסדרת אירועים לא צפויים מאטים את ההגעה, עד למצב של זחילה במשך שלוש שעות של סרט. עכשיו אם לא הייתי מחלק אותו בצפייה הביתית ל-800 חלקים לא שווים בעליל, יכול להיות שהייתי מתלונן ורוטן יותר, אבל החלוקה הזו הייתה כמו ניקוז נוזלים מהברך. היא הקלה את הצפייה והחוויה הכללית ואיכשהו יצאתי, בסופו של דבר, עם משהו חיובי לחלוטין מכל הצפייה במופע הביזאר של אסטר ופיניקס.
עזרה לי נקודת מבט שנתן יוטיובר מוערך, שהוא מבקר נפלא, שהעניק פרספקטיבה שונה לחלוטין מהבלאגן המשוגע שבו חשבתי שאני צופה, שדווקא הייתה לו התפתחות עלילתית הגיונית, בתור קו עלילתי ראשי, אבל כל הענפים העלילתיים הקטנים וגם הגדולים קיבלו את השיבוץ המתאים להם בראש שלי, בעקבות ההאזנה לביקורת שלו, על הסרט, שגם הגיע עם Disclaimar מהדהד, בנוגע למה שאנחנו עומדים לצפות בו ובכל הנוגע לזה...הייתי מוכן ומזומן.
חואקין פיניקס במשחק שלעיתים הוא ענק ולעיתים סמרטוטי וצפצפני, כפי שככל הנראה ביקש ממנו אסטר. זואי ליסטר ג'ונס מגלמת את אמו הצעירה, מהפלאשבקים ואילו פאטי לופון את זו המבוגרת. יש כאן הופעות תגבור של ריצ'ארד קיינד, איימי ריאן, נתן ליין ואפילו ביל היידר בהופעת קמאו. יש כאן את ארי אסטר שהוא במאי עם תעוזה, שלא מחשבן למי שקרע לו את הצורה פעם ועכשיו ומתמקד בלעשות קולנוע יצירתי, משוגע, תלוש וגם מחובר בכל כך הרבה תחומים אחרים
זה לא סרט לכל אחד. זה סרט שגם מיטיבי לכת ואנשים שמחשיבים את עצמם לא תמיד יבינו ולכל אחד תהיה הפרשנות שלו לקו הכללי, אשר מדבר על אם ובנה. אבל לכל אחד תהיה פרשנות, כל אחת תהיה נכונה ושגויה באותה המידה והכי חשוב בסרט ומה שמתקבל ממנו היא עצם העובדה שהוא מצליח איכשהו להיות פלואידי לחלוטין. משהו בזרימה ובקצב שלו לא מניח לו למות או לקרוס תחת המניירות והשאיפות של הבמאי שלו. וזה חבל הצלה עצום.
תראו, אם אתם חובבי אסטר וקולנוע יצירתי. זה לא פשוט לעיכול ושוב מדובר ביצירה של שלוש שעות. אבל להכין את עצמכם, לבצע תיאום ציפיות קטן ואתם על הגל ובהחלט עשויים לרוות הנאה מהסיפור המטורלל של אסטר את פיניקס. |  2 Monate vor 0 Menschen mag |
|
|
יש איזו הילה סביב סרטי "שומרי הגלקסיה". הראשון היה יוצא דופן ופורץ דרך - קיבל אהבה מטורפת וחסרת מעצורים. השני קצת פחות, אבל הציונים והביקורות עטפו אותו היטב, במעטפת שלא כל סרט מארוולי היה מקבל ובייחוד לא בימים הללו, שהם מוציאים מחזורים בלתי פוסקים, שכבר די נמאס לצרוך בכל סוג מדיום.
הסרט השלישי הוא משהו דומה מאותו הדבר שקיבלנו מהיקום הקולנועי של מארוול, באופן כללי. אם הסרט הראשון של "שומרי..." יצא כמעט לפני עשור ונחשב שונה לחלוטין ב-MCU, הרי שהסרט הנוכחי הוא כבר עוד אחד בפס הייצור הלא כל כך קפדני של מארוול. הוא דומה ללא מעט שנוצרו לפניו (אנטמן האחרון, לדוגמא) וכנראה עוד ייצאו אחריו (המארווליות), בכל הנוגע לאיזור ההתרחשות שלו - סוג של חלל חיצון.
אם עד אותו סרט ראשון שיצא בשנת 2014 כולם היו על כדור הארץ והטון בהם היה קורקטי יחסית, "שומרי..." הראשון הפך את הקערה על פיה - הגבולות נפרצו בכל הנוגע לאזורי ההתרחשות שלהם והטון הפך להיות קומי. מאז ועד היום הכל השתנה כל כך עד שהנישתיות היחסית של השומרים הפכה להיות חסרת ייחודיות, במקום מסוים.
מהצד השני. ראיתי בפעם הראשונה ומזה זמן רב, בבית, סרט ביום אחד ולא מפוצל. שעתיים ועשרים ביום אחד אצלי זה הישג כביר. יום למחרת התחלתי אותו שוב עם אשתי, שנרדמה אחרי רבע שעה ולא בער בי הצורך לסגור את הטלוויזיה או ללכת למקום אחר. זרם בכיף לצפות שוב וזו תעודת כבוד ענקית לסרט, בכל הנוגע לי - באופן אישי.
הסיפור של רוקט, אשר לוקח בסרט חלק בתור פלאשבק, היה יכול להיות בכיף סרט באורך מלא או לפחות להיות חלק מסרט על רוקט וגרוט. השימוש בוויל פולטר בתור אדם וורלק לא מספק וקשה לומר שהוא מותיר חותם, כאשר בסרט כל כך ארוך הוא נמצא כל כך מעט זמן.
התסריט לפעמים מבולגן והייחודיות אבדה, אבל משהו בסרט הזה עובד ולא סתם הביקורות משתפכות בחלקן (כאשר החלק השני פושר עד קוטל) והציונים ב-IMDB, נכון לעכשיו, מצביעים שהוא הסרט הטוב ביותר בסדרה וגם אחד הסרטים הטובים ביותר ב-MCU.
יש כאן נבל מצוין, אשר מגולם על ידי צ'יקוודי יווג'י (שכבר לקח חלק בסדרה, בבימויו של גאן - "פיסמייקר"), שהוא ממש לא אחד הטובים ביקום הקולנועי של מארוול, אבל הוא בהחלט נבל ראוי, בעל שאיפות היטלראיות משהו והוא מותיר חותם לחלוטין בתור אחד הטובים במרבית סרטי מארוול האחרונים.
הנבל הזה הוא אחד שרוצה לייצר אוכלוסייה אוטופית והוא גם זה שאחראי ליצירתו של רוקט, בדרכו למציאת הנוסחה ליצירת אותם יצורים תבוניים ושקטים, שיהפכו כוכב לכת שלם ל...שלם. רוקט הוא תוצר לוואי שלו, אבל אחד טוב וחכם, שכעת נדרש לחזור בכדי להמשיך ולתחקר את מוחו.
יש לא מעט חורים עלילתיים בולטים והמון צעקות בין הדמויות לבין עצמן וגם בשלבים מסוימים של הנבל, שדווקא יודע להתנהל באופן מרשים ומבוקר, אבל המון רגעים מבדרים מטשטשים את העובדות הללו. רוקט מורדם ומונשם חצי סרט והחבורה מנסה לצאת למסע, הרודף מסע נוסף, בשביל להציל אותו ולבסוף כולם יגלו את עצמם מחדש וירגשו אותנו (כמעט) עד דמעות...
גאן חזר להשלים את הטרילוגיה ולעכב במעט את השקיעה של ה-MCU וכעת מחכים לו בעולם המקביל של DC, שיניף אותם אל על. זהו סוף הטרילוגיה של גאן ושל השומרים, במתכונת הנוכחית וכפי שלמדנו להכיר את העולם המארוולי - כל סוף הוא התחלה חדשה לאינספור ספין אופים, שחזורים ומחזורים שיניבו עוד ועוד דולרים...
בוודאות שאין זה אחד מסרטיה הכי טובים של מארוול - זו אמירה חזקה וגם מוגזמת, בה הידרו לא מעט כותרות של ביקורות, אבל זה בהחלט סרט נפלא של מארוול ובין הטובים ביותר בשנים האחרונות והחלושות שלה.
7.5 והשני הטוב בטרילוגיה, שעוד נתגעגע אליה, ככל הנראה... | 2 Monate vor 0 Menschen mag |
|
|
מה שיפה בסרט הזה הוא שהוא מדגים באופן מושלם איך השלם מורכב מסך חלקיו. איש אחד, שלוש נפשות שהרכיבו את מי שהיה והוא אפילו לא מופיע בסרט. אחמד היה בעל, מאהב ואב. שני הצדדים בחייו לא ידעו על הצד השני והגיע הזמן להיפגש ולמזלו של הסרט הזה הוא קצר לאללה ולא מורח שום רגע יותר מדי, למרות שזה מרגיש שהוא מורח. הסיטואציות לא מעזות להימתח אל מעבר לגבולות, רק בשביל שיהיה ברור לכולנו מה המעטפת של הסרט ושל התרבות.
מרי היא אישה שמתאבלת על מות בעלה, בטרם עת. היא מגלה במהרה שהוא קיים חיים כפולים ומנסה להגיע ולהבין מי ומה היה בצד השני של חייו. זה קורה בצד הצרפתי של תעלת למאנש ומעבר לכך שמדובר בתרבות שונה, מדובר גם בחיים אחרים שחי בעלה, במקביל לאלו שהוא חי איתה, בצד האנגלי. מרי התאסלמה עבורו, מתפללת את כל התפילות הרגילות של אישה מוסלמית ומכינה אוכל פקיסטני, עד שיום אחד היא נותרת עם כל התרבות הזו, שלא אליה נולדה והיא הולכת לברר עם מה חי בעלה, בזמן שהיא שינתה את כל אורכות חייה.
יש כאן לא מעט רגעים מקסימים ויפים, מבחינה קולנועית ותרבותית וישנם גם רגעים מיותרים למדי, שגם לא הולכים ומתפתחים לשום כיוון מעבר לאמירה אומנותית-קולנועית. יש רגעים שבמסגרתם הבמאי המתחיל - אלים חאן, מציג לתפארת את המסורת האיסלאמית, בכדי לחבר את הצופה לחייה של מרי כעת, ישנם רגעים שהוא מציג את הצד השני ואפילו מציג את הקיצון השני דרך נטיות מיניות שהכי לא מתקבלות במועדון הסגור של האיסלאם. וגם יש את ז'נבייב, האישה שהייתה איתו, אבל לא נשואה לו והיא מתוסבכת, נמהרת וגם מסיקה מסקנות שגויות מאישה בריטית עם בורקה על הראש.
אורכו הקצר של הסרט מונע ממנו להתברבר ומצד שני גם מונע חיבור רגשי עמוק יותר מצד הצופה, כי באמת שקצת קשה לקחת מספר ימים של ניקיון ושיחה ורבע ולהפוך אותן לחברות ובסיס לעימות גדול. איך שלא נהפוך את הסרט הזה, מדובר ביצירה מחושבת, עמוסה רגשית ומבוימת היטב, אבל היא לא מהטופ של היצירות הללו והרגיש כאילו היה בה אלמנט של מעצור, שמנע באופן אישי את החיבור הטוטאלי אליה. | 3 Monate vor 0 Menschen mag |
|
| 
לכתוב סרט, אבל הטוויסט הוא של-chatgpt יש מנת משכל 70.
כשצפיתי בסרט "The Killing of a Sacred Deer", התעוררו בי תחושות של ריבוי השאלות הלא פתורות, והבלבול המתמיד. הסרט מתחיל בצורה מבטיחה, עם ביצועים שמוכנים בצורה מקצועית וסטילטים מרשימים.
אני ואשתי עקבנו אחר הדמויות הראשיות, ניסינו להבין את מטרתן של כל פרט ותכלית הדמות, אך נתקלנו בהפתעות חסרות מובנה ובהתעלמות מפיתוי ההסבר. אף פעם לא קיבלנו פתרונות או הבנה מעמיקה של דמויות הסרט, והתסכול התגבר בנוכחותם.
בנוסף, הסרט משתמש באורח פולחן באמצעות תמונות ארוכות לאורך הסרט, שגורמות לאי נוחות וחוסר סבלנות. הסיפור מתקשה להתקדם בקצב הולם ומגוון המצבים המבאסים במיוחד גורמים לסרט להרגיש חסר משמעות, שימוש בהופעות מופרכות ומעיקות. הדיאלוגים והצילומים העקומים איבדו את תכליתם והביאו לחוויה מעט מפריעה ומבלבלת במקום חוויתית ומרתקת.
עם כל הכבוד למושגים קולנועיים חדשניים וסגנונות מערביים, חשבתי שהסרט פשוט מסתיים במצוקה אינטלקטואלית מוחלטת, ואני מאוכזב מאוד מכך. אין לי בעיה עם סרטים מורכבים שמאתגרים את הצופה, אך במקרה זה, הייתה חוסר ברורות והבנה, ואני מרגיש שהסרט משתמש באי הבנה כדי להעצים את תחושת העומק שלו, ללא הוכחה ובצורה בלתי מקצועית.
בסך הכל, "The Killing of a Sacred Deer" הוא סרט שקשה להמליץ עליו. |  3 Monate vor 0 Menschen mag |
|
| | anipo טרחני, לוקה בקצב ולא מצליח לצבור מומנטום. דוגמא לאיך אפשר לקחת פוטנציאל טוב ולא לממש אותו. הנושא הוא מעניין, אבל לוקח יותר מידי זמן לזכות בתשואה ועד שמגיעים לנקודה הזו, מאבדים עניין ופוקוס. ציון 6.5 |  3 Monate vor 0 Menschen mag |
|
|
בויגה מגלם את תפקידו של בריאן איזלי, חייל משוחרר ומתוסכל שמגיע למצב של עוני בעקבות העובדה שלא קיבל את מה שמגיע לו מקרן החיילים המשוחררים. הוא מחליט להגיע לשדוד בנק בשביל אמירה ובשביל לקבל את החוב שלו מאותו גוף, שעל פי טענתו, רימה ושדד אותו.
זה בקלות היה יכול להיות סיפור איציק סעדיאן מקורי, רק שכאן הגיבור הטראגי לא מצית את עצמו, כי אם עושה את כל המהלכים שכן אמורים לגרום לכך שהוא יוצת, בדרך כזו או אחרת.
הסרט סובב סביב ההתבצרות של איזלי בתוך סניף בנק עם שתי עובדות של הבנק, נוכח בקשתו לספר את הסיפור שלו, בדרך כזו או אחרת. אין הרבה פיקים בסרט, קצת פלאשבקים וקצת רגעים מכמירי לב ונפש, כאשר הוא מדבר עם בתו בטלפון. זהו לא סרט שוד רגיל, כי אם כזה שמנסה לספר סיפור ולא בצורה יוצאת דופן, אבל טובה מספיק בשביל לקשור את הקהל אל הגיבור שלו.
בסרט משתתפים גם מייקל קנת' וויליאמס המנוח (עומר ליטל של "הסמויה" - לעד) וקוני בריטון, בתפקיד קטנטן. התסכול מהסרט גדול, בעיקר נוכח סיפורו האמיתי של החייל לשעבר, שמספר סיפור נוסף על אוזלת ידה של הביורוקרטיה האמריקאית ובכלל, בנוגע לאנשים בעלי חוב, שניתן לענות להם בצורה לקונית שלא יקבלו אותו, אבל הלקוניות הזו תדחוף את האדם לעשות מעשים שלא חלם שינסה בימי חייו.
בויגה מוכיח סוף כל סוף שהוא יכול ויודע להיות שחקן רציני והשאר סובבים סביבו עם תפקידים טובים ואמינים. היה חסר לסרט הזה משהו נוסף, שקשה לומר בדיוק מהו, בשביל להפוך להיות מצוין ובלתי נשכח, אבל בדקות רבות ממנו הוא מנומנם יחסית, בייחוד בשביל להגיע לסופו, שלא ישאיר אתכם אדישים או בעלי עיניים יבשות.
עם כל העובדה שמדובר בסרט טוב, הוא לא בלתי נשכח, אבל הסיפור שלו לא יישכח לעוד זמן רב, אלא אם יתעוררו שם בגופים הממשלתיים המסואבים והאטומים ולא יעזרו לייצר תסריטים יש מאין. | 3 Monate vor 0 Menschen mag |
|
|
את הסרט הספרדי לא ראיתי, אבל כאשר קפץ לי שמו של וודי הארלסון אל מול הפנים, ידעתי שאת הגרסה האמריקאית אני לא יכול לפספס ועל פי התמונה והשם נזכרתי שהיה משהו כזה בשפה הספרדית, שאולי יגיע יום ואצפה בו, נוכח ההנאה הגדולה מהגרסה הנוכחית, שהיא פשוט אדפטציה כמעט מדויקת לזו המקורית.
מרקוס הוא עוזר מאמן בקבוצות קטנות, שאין יותר מדי בחייו, בכל הנוגע לזוגיות או חיי חברה. הוא עוזר מאמן טוב, שהקריירה שלו לא נסקה וביום שבו הוא מסתכסך עם המאמן הראשי, מתנגש שיכור בניידת ונשפט, הוא מקבל הזדמנות אחרונה להפוך את המסלול העקום אליו נקלעו חייו והוא מקבל עבודות שירות בדמותם של שלושה חודשים בתור מאמן קבוצת מוגבלים שכלית, בשם "הידידים".
הבור הבהמי והגס הופך את עורו ובמהלך מהיר למדי הופך למאמן אהוב, סבלני וסובלני, שגם מצליח לקשור קשרים עם בת זוג קבועה, על אף שהשניים לא מוכנים להתחייב. מרוב רגעים מקסימים ומצחיקים, אתם יכולים לתת לכל השטויות הרגילות הללו לעבור לכם מתחת לרדאר ובהחלט ליהנות ממה שמתקבל בתוצאה הסופית והיא סרט נפלא, מרגש, מצחיק ומלא השראה, בעיקר נוכח הסיפורים האנושיים שבו.
לא מדובר פה בכתיבה יוצאת דופן או בעבודה מיוחדת שעשה בובי פארלי, כאשר ביצע את ההמרה מהסרט המקורי, אשר בוים ונכתב על ידי חוויאר פסר, אבל יש פה בהחלט רגעים קולנועים נהדרים, שבמהות המאוד בסיסית שלהם פשוט עושים את העבודה היטב ועל אף שלא מדובר ביצירת מופת מאתגרת, בהחלט מדובר בסרט שקשה להתעלם מהעובדה שהוא כובש ומרגש.
7.5 ובאמת חוויה כיפית עם וודי הארלסון, קייטלין אולסון היפיפיה והבלחות קטנות של צ'יץ מארין וכמובן אי אפשר לשכוח את הצוות המיוחד, עם הופעות נהדרות. | 3 Monate vor 0 Menschen mag |
|
|
אז כן, לא רק אני סבלתי מהריצודים והעברתי את מרביתם מחוסר סבלנות לנסות ולהבין מה הכוכבת של הסרט מחפשת תוך כדי. וכן, רבע ממנו מצולם כאילו ממצלמת וידאו והוא מינימליסטי ונוגה ולא קורה בו כלום והוא אמור לתת לנו לפרשן אותו, אבל יש גבול לכמה פרשנות בא לי לחפור לסרט שאמור להיות פשוט למדי. יש בו רגעים יפים והשחקנים שלו נהדרים, אבל הוא חותך את עצמו בכל כך הרבה רגעים, שבדיוק מתחילים להרגיש משהו, שזה פשוט בלתי אפשרי להתאהב בו - לפחות מבחינתי.
אב ובתו טסים לחופשה בטורקיה ועושים בונדינג. על פי התקציר היה נראה כאילו נפגוש את דמות הבת הבוגרת לפרקים ארוכים יותר - זה לא קרה. מהרגע הראשון אתם תראו כל מיני מצבים, במסגרתם האבא והבת שלו הופכים את הקשר בינם לחזק יותר ואז זה נחלש ומתחזק שוב. הוא נראה כמו אחיה הגדול ואף מתנהג כך והיא דווקא מאזנת בבגרותה וזה כן גורם לחשוב, בתור אב לבת שהולכת וקרבה לגיל של הנערה בסרט, מה צופן לו העתיד, אבל אין שם יותר מדי רגעים קונקרטיים, שעוזרים לצופה להתחבר לשתי הדמויות המאוד פשוטות הללו.
הסרט מתפקע מסימבוליזם וכוונות לגשת לסיטואציות מסביב ולא באופן ישיר, אבל שום דבר לא נועד להקל עליכם ועל כך יעידו הסצנות עם הבזקי המוזיקה והאורות מהמועדונים. זה קשה. קשה להתחבר, קשה לצפות וברוב הפעמים פשוט קשה לאהוב, כי הכל כל כך מרוחק ולא מנסה לחבר את מירב הקהל לסיטואציות.
המבקרים ריירו והרטיבו כל הדרך אל הכלום ואילו אתר הציונים המפורסם מכולם גם גיבה, בעזרת מדרגיו, את האיכות שכולם מתיימרים למצוא בסרט. יש מצב שפשוט מספר מבקרים חזרו על מנטרה מסוימת עד שהיא הפכה למציאות. מדובר בסרט חביב, יצירתי, בעל מסר שבעיקר ניתן לפרשן אותו על ידי הצופים ולא כזה גדול כפי שעושים ממנו. הקטנה ונירמול נדרשים במצבים שכאלו, כיוון שאי אפשר לצפות להרים וגבעות מסרט שלא באמת מתיימר לרגש.
הצילום לא חובבני, הוא מכוון. אבל מי אמר שזה מה שמישהו רוצה לראות מעבר לנפחנים נפוחים מהנפיחות של עצמם? | 3 Monate vor 0 Menschen mag |
|
|
יש כאן גיבורים עם כימיה נפלאה, עם עלילה שמתגלגלת נהדר, בין משימה למשימה ומסע שמדביק אליו צוות שעובד נפלא ונבלים נהדרים, שפשוט עושים את העבודה - הן בפן הקומי והן בפן הרציני. זה סרט שפוספס אצלי בקולנוע, אבל הוא לגמרי שווה את הצפייה על מסך גדול ובהחלט מצדיק, באופן מסוים, את הבאז שהיה סביבו ואת ההתרגשות מבניית יקום קולנועי, כאשר אלו של הקומיקס מתקשים לסחוב כבר עם רמה גבוהה.
כריס פיין הוא אדג'ין ומישל רודריגז היא הולגה והם שני חברים הכי אפלטוניים שיש. הם גנבים, שתקועים בכלא ומנסים לצאת למסע להשבת בתו של אדג'ין, אחרי משימת גניבת לוח שהשתבשה ושלחה אותם לכלא, לתקופה בלתי מבוטלת. המשימה הבאה שלהם סובבת סביב טורניר כלשהו המתקיים בעיר מאוד מרכזית, אשר אל ליבה הם מנסים לפרוץ בכדי לחלץ את הלוח (שוב) ואת בתו של אדג'ין.
הוא נגן גיטרה ותחבולאי, היא לוחמת עשויה ללא חת וסוף סוף יוצאת מהצל של דמותה בסרטי דיזל והמשפחה. שניהם בתפקידים ממש מוצלחים ואליהם מצטרף ג'סטיס סמית' בתפקיד הקוסם הלא יוצלח והנוירוטי, שאיכשהו מצליח להביא ערך, בכל משימה בה הוא משתתף. תוסיפו לקלחת את סופיה ליליס (שגילמה את הילדונת בסרטי It), שכבר מתחילה להיות כוכבת עולה ומגלמת הפעם מעין שדונת משנת צורות ויש לכם הרכב מנצח.
בגדול הדינמיקה של הסרט סובבת סביב משימה ראשית אחת, אשר מתפרקת לכמה משימות בשביל למצוא משהו, כדי לקדם את המשימה הראשית ובכל פעם הם מוצאים את עצמם בסיטואציה אחרת, במסגרתה הם צריכים לאתר פריט כזה או אחר, שיקדם אותם בכדי להגיע למשימה הבאה מוכנים יותר. קווסטים, בכזו צורה או אחרת וזו, ככל הנראה, המהות של כל העסק שנקרא: "מבוכים ודרקונים", אשר כשל כשלוש פעמים לפני הסרט הזה, שמצליח בענק ונותן את יריית הפתיחה המוצלחת ליקום קולנועי, כי איך אפשר אחרת בימינו?
מה שיפה בסרט הזה הוא שבאמת הוא לא מרגיש צורך לקחת את עצמו ברצינות והדגש הוא על עניין ההומור והצורך המיידי להקליל כל סיטואציה כבדה, לא משנה משקלה, עבור עלילת הסרט. פיין נפלא בתור גיבור ראשי לא יוצלח יותר מדי, שמעניק לכולם את כל המשימות ונותר הפה והמוח, מאחורי המשימות. בעבור פיו יש בדיחה, יותר ממוצלחת, אותה מבצעת רודריגז עצמה, ביותר מקריצה עבור המראה של השחקן עצמו, שבאופן אישי תמיד היה תמוה, מבחינתי, כל היחס הזה בין פה לשאר הפנים.
בכל מקרה היא נפלאה, הוא נהדר וגם כוכבי המשנה עושים עבודה מצוינת ו-יו גרנט מושלם כתמיד, בתור הנוכל החלקלק של הסרט. כל החלקים בפאזל הזה נעים ונדים באופן פשוט משובח ובתור אחד כזה שלא התעניין יותר מדי במותג הזה שנקרא: "מבוכים ודרקונים", אני חייב לציין שסיקרנו אותי ובהחלט אעקוב אחרי הדיבורים על ההמשכונים. שווה לחלוטין ומקפץ קצת מעל הממוצע עם 7.5. | 3 Monate vor 0 Menschen mag |
|
| | יורי (Gast) מאוד אהבנו את הסרט - עיצוב מקורי של הדמויות, שלמרות המראה המוזר - כל כך אנושיות ונוגעות ללב. לא סרט ענק, אבל בהחלט שווה צפיה. |  3 Monate vor 0 Menschen mag |
|
| | anipo שניים מהקומיקאים הבולטים של שנות השמונים בקומדיה מקורית ומרעננת.שלושה שחקני קולנוע שמגלמים אקדוחנים שכירי חרב בסרטים, נשכרים על ידי אישה צעירה להגיע למקסיקו להופעה במטרה שהאיש הרע שמאיים על העיירה בה היא גרה יורתע על ידם. השלושה בתמימותם לא מודעים לתכנית עד שהם מבינים שנקלעו לסיטואציה מסוכנת כשהם פוגשים את האיש הרע. אחרי שאחד מהם נורה, הם "מקפלים את הזנב " ולמרות שהם לא הכי קשוחים שיש, מחליטים אחר כך לחזור ולהתעמת איתו.לא סרט שנכנס לפנתיאון, אבל חביב ושווה צפייה. | 3 Monate vor 0 Menschen mag |
|
|
מי רוצה לראות סרט על כנר שחור, שהיה אחד מפורצי הדרך ביצירותיו ובייחוד נוכח צבע עורו, בימים שבהם שחורים היו עבדים במטעים? לא יותר מדי... תוסיפו סיפור אהבה אסור, תחרות על ניהול בית האופרה הפריזאי ואפילו תזרקו פנימה קרב מוזיקלי קצר, בתור יריית הפתיחה, עם מוצרט (שיציג את עצמו בדרך מגוחכת למדי) ותקבלו סרט שהקהל הרחב יכול לעכל.
כמעט ואין כאן יותר מדי רגעים מוזיקליים. הם קיימים, אבל נשכחים. קלווין האריס ג'וניור, שהוא שחקן בעל יכולות פנומנליות ומגוונות במספר ז'אנרים ובעיקר בדרמה, לוקח את הסרט הזה באיזי ומגיע לפדות את ההמחאה.
קשה לומר שהיה אפשר להתחבר בסרט שאמור היה להיות יותר אפוס ופחות ריצה מזורזת על פני נקודות חשובות בחייו של היוצר. מהרגע הראשון הסרט הזה זועק בהוליוודית, מהרגע השני הוא זועק במבטא אנגלי, בצרפת והשאר נראה כמו פרשנות זולה למדי של אירועים שייתכן וחלקם התרחשו במציאות.
יש פה קאסט משוגע, מבחינת האיכות הבלתי מוערכת עד עתה. האריס ג'וניור הוא כוכב עולה בשמיים ההוליוודיות וכמוהו גם סמארה ווייבינג המצוינת. לוסי בוינטון גם מפציעה להופעות אורח בתור המלכה השנואה וכמוהה (ואף פחות) גם השחקנית הדי נשכחת - מיני דרייבר.
זה סיפור קלאסי על נער שחור שהגיע לגדולות בזכות יכולותיו הפנומנליות וכשרונו האדיר בתחום מסוים (כאן זה מוזיקה) וככל שמטפסים גבוה, הנפילה קשה מאוד, נוכח הדעה הציבורית על שחורים בצרפת (ובעולם), באותה התקופה. גם מהשורות האחרונות בסוף הסרט היה אפשר לעשות יופי של מטעמים, שממש חבל שההפקה החליטה לוותר עליהם ונראה שהם ממש ניסו לספר סיפור בכוח ולביים אותו בצורה שתאפשר לקהל רב, ככל האפשר, לצרוך אותו.
יכול היה להיות הרבה יותר טוב מהתוצאה הבינונית והבנאלית למדי, שמתקבלת בסוף הסרט. Apple בדרך כלל יודעים לייצר איכות הרבה יותר גבוהה וכאן מדובר באיכות שחקנים גבוהה מאוד, אבל באיכות סרט בינונית למדי. | 3 Monate vor 0 Menschen mag |
|
|
הוא היה מועמד לאוסקר על התסריט המעובד של קאזו אישיגורו והפסיד לסרט "נשים מדברות" ועל תפקיד השחקן הטוב ביותר והפסיד, כצפוי, לברנדון פרייזר. מדובר בסרט אינטימי ועדין, שניכר כי לוקה דווקא בקצרנות שלו, בטח ובטח, שעל פי הבנתי, הסרט המקורי היה ארוך יותר בכמעט שליש וככל הנראה גם מפורט הרבה יותר.
ביל ניי הנפלא מגלם את תפקידו של מר וויליאמס, פקיד ביורקרט שנראה כמעט רובוטי. הוא מוביל צוות מנומנם, שניכר כי עסוק בעיקר בהעברת בקשות ציבוריות למחלקות אחרות וכשאלו חוזרות אליו ואל צוותו, מעביר לערמה גדולה, שהולכת וגובהת. הסרט מתחיל דווקא עם עובד חדש בצוות שלו, שנראה כאילו הוא עומד לככב, אבל מיד עובר לוויליאמס, שיתבשר על כך שימיו ספורים והוא מיד מתחיל להביט על חייו בפרספקטיבה שונה לחלוטין.
הוא מתחיל...לחיות. הוא מתחיל להיזכר בטיפוס שהוא היה לפני שנקבר תחת ניירת וגם בחייים שהתפספסו לו, בתור אב ובתור פעיל ציבורי. הוא מנסה לנצל את ימיו האחרונים בצורה המקסימלית ומוציא מעצמו מגוון רחב של תגובות והתנהגויות, שלא היה מורגל בהן.
ניי נפלא, עם תפקיד מאופק ומדויק עד מאוד והצוות שאיתו גם כן, בהופעה בריטית טיפוסית, עם סרט עדין, אינטימי ומהורהר, שיכול היה להיות יותר עמוק, אבל מסתפק באיזו גיחה קצרצרה, לקראת הסוף על לא מעט נושאים וקצת מפספס הזדמנות להיות ממש מרגש ושואב הרבה יותר.
מעבר לפספוס היחסי הוא באמת היה מרגש, לפרקים ועם זאת ועל אף שלא ראיתי את הסרט המקורי, הרגיש כאילו הוא כמעט נוח מדי, בכל ההתנהלות שלו. נוח וצפוי. סרט נפלא, שככל הנראה מנגיש משהו עתיק, שלא בטוח שהיה מצליח לפנות לפלח רחב בימים כתיקונם וגם הסרט הזה לא פונה לקהל יעד רחב במיוחד, אלא יותר נישתי.
7.5. סרט נהדר - בהחלט עושה חשק לראות את המקורי של אקירה קורוסאווה. | 3 Monate vor 0 Menschen mag |
|
|
בסרט הזה, מלבד כל החבר'ה הקבועים של הפרנצ'ייז, הייתה גם ברי לארסון וגם מומואה, כאמור, בתור נבל. הנבל הזה רוצה לנקום על מות אביו והוא עושה את כל עניין הנקמה גרנדיוזי, כשכולנו יודעים שמר טורטו יחזיר לו בריבית כפולה ומשולשת, בנשק שלו וגם יפוצץ אותו. הסרט הזה אמור להיות אחד לפני הסוף של כל הסדרה המטופשת הזו, שהתחילה מדהים ונגררה לתהומות הנשייה של סרטי ריגול ואקשן מוגזמים ומופרכים, שגם הפעם בוחנים המון גבולות וגם לא כל כך מצליחים לרגש, בשום פרמטר.
שמעתי בסוף השבוע האחרון פודקאסט יוטיובי לילדים, שסיפר על הארי הודיני. הודיני הלך לקצה ללא הפסקה. הוא הלהיב את הקהל ומרגע שהופעתו נחרשה ומוצתה, הוא היה חייב לעצמו ולקהל שלו עוד גירוי ועוד קסם מאתגר הרבה יותר. ככה הוא עבר מפתיחת מנעולם בתוך תיבה לפתיחתם בתוך תיבה מתחת למים והסוף ידוע. סדרת הסרטים הזו מותחת את הגבולות עד הקצוות ואז לוקחת אותם עוד קצת למעלה.
כמה סבלנות וסובלנות מצויים בתוך בן אדם בשביל לספוג טקסטים מטומטמים, סיטואציות בלתי אפשריות ברמה שכבר מזמן לא מניחה את הדעת, אלא אם אתה נער ובעיקר מצבים שכבר אי אפשר יותר להכיל, בכל הנוגע להגזמה שלהם. אני מיציתי ממזמן ובאופן אישי גם חושב מחשבה לא פופולארית, שאולי משייכת את עצמה לתקופת הזמן, במסגרתה צפיתי בשני והשלישי. הם לא היו טובים - ממש לא, אבל היה בהם משהו בוסרי ולא מלוטש, שהבליט את ה-B Movie שבהם. קולנוע טיפשי שכיף לראות ולא מפלצת כסף, שבולסת מכל הבא ליד, בכל הנוגע למשתתפים שבה.
שום סרט שייצא מהסדרה הזו לא ישכנע אותי, באופן אישי, שהוא טוב. הקסם עבד לפני 22 שנים ואבד לאחר הסרט השלישי בערך אולי הרביעי. הישות המתבגרת והמבוגרת שלי, באופן אישי, כבר לא יכולה להכיל את כמויות האקשן המוגזם וחסר הפרופורציות הזה, בטוח שלהמון אנשים זה עובד. הם מכבים את המוח, נכנסים ונהנים, אבל בעיניי יש גבולות שכבר מזמן נשרפו. אקשן מיותר, שעדיף לו קברניטי הוליווד היו מתאמצים להדחיק הצידה ולא לעודד את הפקתו.
מיותר, צפוי, מוגזם ומטופש, בכל כך הרבה הזדמנויות ומצבים. מי שאוהב את הסדרה בוודאות יזרום ויאהב - אני לא, אבל מצד שני: אני לא אעצור עכשיו, כשאפשר בקרוב לבצע אשכבה לסדרת הסרטים הזו... | 3 Monate vor 0 Menschen mag |
|
| | anipo לא מבריק או מתוחכם בצורה יוצאת דופן אבל גם לא רע בכלל.מותחן סביר באווירה דרומית, על רוצח שכיר שנמלט ממלכודת שטמן לו הגנגסטר עבורו הוא עובד, לא לפני שחיסל כמה מאנשיו. אליו מצטרפת יצאנית שפגש במקום וגם לה עבר והווה בעיתיים, יחד עם אחותה הקטנה. המסע המשותף מעמיד בפניהם אתגרים לא פשוטים. | 3 Monate vor 0 Menschen mag |
|
| | anipo איטי ובלי שורה תחתונה. המשחק והאווירה הם העיקר כאן. דיוויד הוא אח סיעודי שמטפל במסירות בחולים במחלות קשות, שנמצאים בישורת האחרונה של חייהם.חשוב לו מאוד הקשר האישי עם מטופליו.לדיוויד בעצמו יש סיפור חיים לא פשוט וייתכן שעל הרקע הזה הוא עושה ככל יכולתו למען מטופליו. לפעמים הכוונות הטובות שלו מתקבלות בעין לא יפה מצד המטופלים ובני משפחתם ואפילו מסבכות אותו.בשניות האחרונות לפני הסוף, סצינה שמחטיפה מכה לבטן.טים רות' הוא שחקן בחסד עליון ואחת הסיבות לצפות בסרט. | 3 Monate vor 0 Menschen mag |
|
| anipo הצילום בשחור לבן ופס הקול מיושנים, אבל זה לא פוגם באיכות הסרט. האנרגיה טובה והמשחק נהדר, במיוחד של דסטין הופמן.לני ברוס הוא סטנדפיסט עם סגנון בוטה במיוחד ובלי פחד לשחוט פרות קדושות בכל נושא שהוא, מה שמסבך אותו לא פעם. סיפורו מובא באמצעות אימו וסוכנו אך בעיקר דרך אישה שאותה הכיר במועדון בו שניהם הופיעו. שני טיפוסים עם בעיות ושריטות שמתאהבים, מתחתנים ומתגרשים. תוך כדי אנו נחשפים להופעותיו מעוררות המחלוקת. לני עומד למשפט בגין הפצת תועבה.הדיונים מעלים שאלות פילוסופיות לגבי ערכים, צביעות ומוסר כפול וגבולות חופש ביטוי.ההוצאות הכספיות הכבדות על עורכי דין ומצבו הבריאותי המדרדר, לבסוף מכריעים אותו. הנושא המרכזי בסרט תמיד יהיה רלוונטי.ציון 7.5.
| 3 Monate vor 0 Menschen mag |
|
|
מבלי להתחיל ולצפות בסרט כבר התחלתי לשפוט אותו ואת הגיבורים שלו וכל כך טוב שעשיתי את זה, בכדי לתהות מאוחר יותר ובסופו, כמה צדקתי, האם צדקתי ובנוגע למה?
יש כאן צמד גיבורים בשנות העשרה לחייהם, שיש בינם קירבה נדירה של שני אחים. יש להם קשר מצוין עם הוריהם ועם ההורים של החבר הכי טוב.
קשה לומר הרבה על העלילה, כדי לא לספיילר וזה באמת סרט שמגיע לנקודה מסוימת, ממנה הוא עובר לנגן נגינות שונות לחלוטין. יש בו נופים מדהימים, צילומים עוצרי נשימה ויותר מזה, הרבה יותר מזה - צילומים שמלווים את הגיבור הראשי ללא הרף, כאשר הוא פוסע, נוסע, משחק כדורגל, הוקי קרח ומה לא, בעצם?
סרט עם ערימות של סימבוליזם, כזה שלא מוותר על מיליגרם של אומנות והוא בהחלט מצליח לרגש במספר רגעים לא מועט בסרט וזאת, הרבה בזכות אדם דמברין הצעיר והמצוין. באמת שעובד בכל מישור, מרגש, מחנך ומלמד וכזה שכמעט דורש מאיתנו, ההורים, להיות קשובים לצרכי הילדים שלנו.
יוצא מן הכלל, דרמה חזקה ומשובחת ותהליך נפלא, שעוברים כל חברי הצוות, ביחד עם צופי הסרט. אחד הסרטים הזרים הטובים של השנה החולפת. לפעמים ההמתנה מצדיקה את עצמה וההמתנה האישית שלי לסרט בהחלט תוגמלה בהנאה צרופה וכזו הכוללת גם לא מעט רגעים אמוציונאליים, אשר מתרחשים בסרט. מי שאוהב דרמות עדינות ורגישות - הגיע למקום הנכון. |  3 Monate vor 0 Menschen mag |
|
|
אחת הקלאסיקות הקולנועיות הגדולות אי פעם, שהפכו את ז'אנר דרמת הספורט לקטע שפשוט אי אפשר להתגבר עליו ובתוכו את האגרוף לתת קטגוריה מובילה מאוד בז'אנר. מי היה מאמין שהספורט המשעמם הזה, במסגרתו שני בחורים מחליפים אגרופים ברצף בלתי פוסק, יכול להיות בסיס עלילתי מוצק לערימה של סרטים שלא יפסיקו לרתק אתכם עם הרבה מסביב, אבל גם עם המון מיקוד בקרבות.
רוקי של סטאלון נראה כמו האדם הפשוט ביותר, כובש את לבבות הקהל בסרט וחשוב יותר, כובש את לבבות הצופים. סטאלון בהופעה נפלאה ועם תסריט שעד היום הפך לנכס צאן ברזל בקולנוע האמריקאי, כמו גם המדרגות בפילדלפיה, שהפכו לאתר תיירותי.
את הסיפור אין מה לספר יותר מדי, אבל ניתן את זה על רגל אחת ובקווים הכי כלליים. סיפור סינדרלה של מתאבק שמעולם לא זרח או פרח ומקבל הזדמנות חד פעמים להילחם על התואר הגדול מכולם ומול האלוף הגדול מכולם. סטאלון, שייר, יאנג וקארל ווטרס (שעדיין מפציע אצל מנדו) בהופעות יוצאות מן הכלל וגם ברגעים שנראים מטומטמים יותר מרבים אחרים, אפשר להבין שמדובר במניפוצליה תסריטאית, על מנת לגרום לנו להוציא עוד מקשת הרגשות.
חובה, כמעט לכל גיל (בפיקוח הורי) ופשוט אחד מהסרטים הבלתי נשכחים שההיסטוריה מחזירה בסדרת סרטים חדשה ולא פחות טובה מזו. לא ראיתם עדיין? רוצו לראות! | 3 Monate vor 0 Menschen mag |
|
| |
| |
