"קנדהאר": באטלר עושה זאת שוב, איכשהו...

ג'רארד באטלר הוא כבר בבחינת תופעה. תופעה לא מוסברת כמעט, כי בעוד קהל גדול מנסה להבין למה הוא ממתג את עצמו בתור מאסטר של סרטי B וסרטי אקשן בינוניים ומטה, קהל גדול לא פחות לא מפסיק לצרוך כל מה שהוא יוציא אל השוק. לא מדובר בתקופה הארוכה מאוד שניק קייג' השתתף בסרטים מחורבנים בלבד ולא בערימת כוכבי נייניטיז שעשו כמוהו ועדיין עושים. אין כאן אלמנט ברוס וויליסי של כוכב ששמו היה נדרש בשביל סרטים מהדרג הנמוך ביותר ולא באמת היה להם ביקוש אמיתי, אצל באטלר זה משהו אחר.


בפוזה המוכרת | באדיבות סרטי יונייטד קינג

מר באטלר אמנם משתתף בסרטים שלא יישארו אתכם בזיכרון, אבל כשאתם עם הסרט, אתם איתו לחלוטין. מתח, יריות, בלאגן ואקשן בלי הפסקה. גם הפעם, בסרטו הנוכחי, יש לא מעט סיקוונסים של אקשן, אשר נותנים תמורה מלאה לתשלום על כרטיס הכניסה לקולנוע (בעיקר אם מצאתם אותו בהנחה רצינית) וההנאה מובטחת. מהצד השני שוב מדובר בסרט אקשן גנרי לחלוטין, עם רעים וטובים מובהקים וכזה שלא מתיימר לצלול אל המניעים של הדמויות שלו, להישאר בגדר האקשן הפשטני וגם מותח את עצמו על פני כמעט שעתיים - זמן ממש לא מוצדק ביחס לתמורה ומינימום העומק שאנחנו מקבלים, בתור צופים, מהסרט הזה.

יש פה ערבוב עדתי, אשר יוצר עומס אקלקטי של אויבים, הרוצים בלכידתו והשמדתו של גיבורינו הבאטלרי וחבר אחד, שגם עדיין לא יודע איך לאכול את המצב, אליו הוא נקלע. באטלר מגלם את דמותו של טום האריס - סוכן CIA, אשר נכנס לאפגניסטן בשביל משימות שיטוח כורים איראניים פוטנציאליים. אחרי שהצליח במשימה הראשונה, הוא ניגש לבאה בתור ולאחר מכן יעלה על טיסה, בכדי לפגוש את הבת שלו לפני איזה טקס של סיום משהו, שכמובן מצריך את נוכחותו, נוכח העובדה שהוא הפסיד, מפסיד ויפסיד כל מיני טקסים אחרים. לאשתו הוא חייב גט ולבת שלו הוא חייב הגעה פעם אחת בזמן, לכל אירוע שהיא תזמין אותו מעתה ועד הברית של בנה הרביעי. הוא איש משפחה מחורבן ולוחם יוצא דופן, שהמדינה חייבת בכל מבצע מיוחד ונראה שדמותו נגזרה משאריות שלעס ג'ון מקליין, בקווים מאוד כלליים.


שמע, אני חייב להגיע חזרה הביתה. יש לבת שלי...משהו סיום | באדיבות סרטי יונייטד קינג

קצת לפני שהוא עולה על הטיסה הביתה מתבקש טום האריס לבצע עוד משימה אחרונה ודי. אחריה הוא יביא כמה כסף שצריך עבור בתו, על מנת שתוכל ללמוד איפה שבא לה ועם העודף הוא יוכל להביא לרכוש חוות דובי צעצוע, כדי שלא תרגיש רע עם כל הזמן שהוא בילה בנפרד ממנה. למשימה הזו הוא מקבל בחור מקומי והמשימה, איך לא? תשתבש באופן הצפוי והמבאס ביותר שאפשר לחשוב עליו ומעתה והלאה וכמובן תגיע לכדי מרדף. תהיה סצנה אחת בדרך לשוק, שתכניס אתכם למתח הרצוי, כדי שתתחברו היטב אל הסרט ולאחר מכן עוד סצנה מצוינת עם משקפי לילה, שתבלבל ותרשים אתכם בו זמנית והשאר כמעט גנרי ורגיל, כבכל סרט אקשן ממוצע.

בדרך לחילוץ אל מחוץ לאפגניסטן, אתם תלכו לאיבוד עם זהות ה"רעים". לא בגלל שקשה לשים את האצבע על למה הם רעים, אלא מכיוון שיהיה מגוון כל כך גדול, כולם יילחמו בכולם וכולם ירצו להביא את הסוכן המיוחד לדין, שסופו קשור לחבל התלייה. האיראנים שולחים נציגים, כמו גם האפגנים, דאע"ש נותנים הופעת אורח ואי אפשר בלי נציג מפקיסטן, כדי לפלפל את העניינים ועוד על אופנוע. הסרט הזה ירוץ בקו לינארי ובנאלי עד לקו הסיום המאוד צפוי, שיגיע אליו ויסיים בתוצאה ידועה מראש ולא מרגשת במיוחד, כאשר בדרך מוצגים לבטים משרשרת הפיקוד, בכל הנוגע לדרך הפעולה עם המחולץ, למרות שהמדינה אמרה שתתנער ממנו, ברגע שישנו חשש ללכידתו על אדמת אויב.


חבר'ה, חסר לכם קצת אור שם...הנה, אני אאיר לכם | באדיבות סרטי יונייטד קינג

ישנם רגעים במסגרתם הסרט מנסה לגעת בעצבים חשופים ובנקודות עומק כלליות למדי, אבל הוא עושה זאת ממש על פני השטח ומתקשה לשחזר הצלחות של סרטים מורכבים יותר מהז'אנר, אותו הוא מתיימר לייצג. יש כאן גם ידידות מעניינת, אשר נרקמת בין האריס ובין מו והקווים של הידידות הזו קצת מזכירים את זו שנרקמה בין דמויותיהן של ג'ייק ג'ילנהול ודאר סאלים בסרטו של גאי ריצ'י ("החוזה"), אבל אצל ריצ'י היה ניצול הרבה יותר טוב של הזמן ושל התסריט, בכדי להעמיק את החפירה על דמויותיהן של הגיבורים הראשיים.

ישראל מוזכרת כאן, גם שיתוף הפעולה עם ארצות הברית נגד איראן מרחף באוויר ובכלל הסכנה הקיומית מול ראש הנחש האיראני ושותפיו-יריביו. האנטגוניסטים כאן ברורים מאוד, גם הפרוטגוניסט איננו מוצג בתור דמות מורכבת, אבל ההוא שמסתובב איתו מתיימר להיות זה שיעמיק את טיב הסכסוכים וזה שאתם תפתחו כלפיו חיבה וקשר עמוק יותר, אך לא עמוק מספיק. בסופו של יום מדובר בסרט אקשן גנרי לחלוטין, אשר מנסה להרים את האף ולהיות קצת יותר מקו המוצרים הכל כך כללי וחסר ייחודיות אותו משווק ג'רארד באטלר, אבל הוא לא באמת מצליח להיות יותר מסרט אקשן מותח, לפרקים ומהנה למדי, לפרקים נוספים. לטובתו ייאמר שהציפיות לטפס אל משהו מעל פסגת הבינוניות, הן מופרכות מראש וככל הנראה לא יגשימו את עצמן גם בעשור הנוכחי, כל עוד ג'רארד באטלר יהיה בתפקיד הראשי של סרטים מסוג זה.


נוח על משכבך בשלום סרט יקר, לא יזכרו אותך בזמן הקרוב | באדיבות סרטי יונייטד קינג

משפט על הסרט:
כל כך פשוט. כל כך עובד וכל כך תוצר של מה כל מה שבאטלר מאפשר לכם לצפות ממנו, בתור פרויקט, אליו הוא עתיד להיכנס. שיא הבינוניות ואקשן בהילוך שני, במרבית שלביו. ישנם רגעים שאתם מחסירים פעימה ודואגים במעט לדמות הראשית, אבל הם לא רבים דיים ולא מצדיקים להמליץ על נהירת המונים לקולנוע. מצד שני, זה בהחלט סרט מתאים למסך הגדול ולאפקט שהוא עשוי לייצר על נפשו של הצופה.

משפט על הבמאי:
ריק רומן-ווביים את ג'רארד באטלר בעוד שני סרטים גנריים, אשר נוצרו בכדי לייצר אסקפיזם נטו ובעלי מינימום תחכום עלילתי: "המטרה: שומר הראש" ו"גרינלנד". רומן-וו גם ביים עוד "יצירות" דומות וחסרות שאיפות כמו "מעל החוק" (בכיכובו של ניקולאי קוסטר-וולדו), "מלשין" (בכיכובו של דויין 'דה רוק' ג'ונסון) ו"לשרוד מעבר לסורגים" (בכיכובם של סטיבן דורף וואל קילמר) ואחרי כל הניים דרופינג הזה, אתם יכולים להבין שהוא לא מכוון גבוה מדי, כפי שהוא מייצר פעם נוספת, בסרט הנוכחי.


שמע, זה לא ככה כל היום. המואזין עולה רק חמש פעמים ביממה | באדיבות סרטי יונייטד קינג

משפט על השחקנים:
ג'רארד באטלר עושה את מה שהוא עושה הכי טוב, בכל הסרטים הבינוניים בהשתתפותו ומגלם את דמות הסוכן בצורה המיטבית, כיאה לתפקיד הגנרי הנדרש ממנו. נביד נגהבאן גלם את מו היטב ומכניס עומק רגשי לדמות ובכלל לסרט. הוא מוכר לקהל המקומי מלא מעט סדרות וסרטים, אשר הותירו חותם בישראל ובין שלל תפקידיו הוא גילם את דמותו של אבו-נאזיר ב"הומלנד", כיכב בסרט "באבא ג'ון" וגם בסדרות "טהרן" ו"הזקן" (עם ג'ף ברידג'ס).

משפט על אורך הסרט:
כמעט שעתיים. ארוך ומפרך מדי ואחת מהנקודות השליליות המורגשות של הסרט. אפשר היה לקצר לשעה וחצי ולסגור את הסיפור מוקדם.